אֵי זוֹ הִיא הֶעֱרָייָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. עַד כְּדֵי שֶּׁתְּהֵא אֶצְבַּע נִרְאֵית בֵּין הַשְּׂפָיוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַד שֶׁתִּיכָנֵס הַעֲטָרָה. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה זוֹ הִיא גְמַר בִּיאָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת. עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אִם בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה. עַד שֶׁיִּפְלוֹט. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּשֵׁם רַב. שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶּׁיִּפְלוֹט. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַייָב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה עֲטָרָה חַייָב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַייָב מִשּׁוּם וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמר את הביאה ופלט חייב משום ולא יחלל זרעו. ובבבלי קידושין דף ע''ח קאמר נמי בלא גמר ביאתו חייב שתים אלא דמשם משמע דלאו דלא יקח אקידושין הוא:
חייב משום ביאה. לאו דלא יקח ולהכי קרי לה גמר ביאה:
הערה בה. נעשית חללה וחייב משום לא יחלל:
אלא כן כו'. דהא דאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא נ''מ לאלמנה לכ''ג וכדאמר ר' בא בר ממל:
אם בשאר כל העריות. ולא יהא אלא העראה הא עשה בהן המערה כגומר:
אם בשפחה חרופה. הא בעינן עד שיפלוט הזרע וכדדרי' ר' ירמי' כו' דשכבת זרע כתיב בה:
שתהא אצבע כו'. זו נשיקה קרוי' בבבלי:
ור' בא פליג אליבא דר' יוחנן וכן הוא פלוגתא דאמוראי בבבלי נ''ה אליביה ומסיק דהכנסת עטרה היא אלא דשם קאמר לחד מ''ד דבשפחה חרופה קאמר דהכנסת עטרה ביאה היא והכא לא משמע כן:
מה אנן קיימין. להא דקאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא:
יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתּוֹ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחוֹ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחָהּ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ מִן הַצַּד. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה גְמוּרָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה בִּיאָה 35a שֶׁאֵינָהּ גְּמוּרָה. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ בְּהֶעֱרָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יבמה יבא עליה. אי לא הוי כתיב אלא יבמה וגו':
שלא לדעתו. שוגג:
ויבמה. בתרא דרשינן אפי' ע''כ שהוא אנוס:
יבמה כו'. כלומר וכן נמי ביבמה:
אפילו מן הצד. נמי כעין שלא כדרכה היא:
שאינה גמורה. אפי' אינו גומר:
אפי' בהעראה. וכדמפרש ואזיל:
יבמה יבא עליה כדרכה. דנמי דרשינן מהאי קרא אבל בבבלי ריש פירקין קאמר דכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא ויבמה יבא וגו' אתיא לבין בשוגג כו' ולקחה אייתר לשלא כדרכה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנָּשִׁים מְטַמּוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. אֵי זֶה בַּיִת הַחִיצוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַד מָקוֹם שֶׁהַתִינּוֹקוֹת יוֹשְׁבוֹת לַמַּיִם וְנִרְאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַהֲלֹא כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁהִיא מְטַמָּא אֵינָהּ מִטַּמְּאָה אֶלָּא עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי. עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם וּמִבֵּין הַשִּׁינַּייִם וְלִפְנִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל בֵּית הַבּוֹשֶׁת קָרוּי בַּיִת הַחִיצוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' יוסי בר בון פליג דכל בית הבושת קרוי בית החיצון. א''נ דלא פליג אלא חד שיעורא הוא כהאי מתני' דאיתמר התם דהויא עד בין השיניים וכן משמע מדברי הרמב''ם ז''ל ריש פ''ה מהל' א''ב:
ומבין השיניים ולפנים. בין השיניים עצמן כלפנים הן ולא מיטמאה. וכן אמר שם:
והלא כל הטומאות כו'. כלומר שהרי אפי' בטומאת מגע שרץ היא מטמאה אפילו משם ולהלן דגלוי מיקרי אלא שאינה אלא עד בית השיניים בתוך הרחם דשם בית הסתרים מיקרי וכן פריך לה שם דף מ''א ומוחלפת השיטה התם:
יושבת למים. להטיל מים ונפתח רחמה קצת:
מטמאות. מכי אתא דם לבית החיצון אע''ג דהעמידוה כותלי רחמ':
תמן תנינן. ריש פ' יוצא דופן:
קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. מַה קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא בִּדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. לֵירֵישׁ בְּנִיכְסֵי הַמֵּת וּלְאָֽרְסָהּ לְאָחִיו וּלְהַתִּיר צָרָתָהּ לַשּׁוּק. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קָנָה כָּל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהֶעֱרָה בָהּ. אֲבָל אִם גָּמַר אֶת הַבִּיאָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָא. מַה פְלִיגִין. בְּבָא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. לעיל פ''ד כנסה כו' דמשמע שהכניסה לביתו וכל כניסה במשמע ואפי' בביאה גרועה אבל בבבלי משמע דלא פליגי אלא בביאה שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקני' נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי וכדכתבו התו' שם:
ופליגי רבי יצחק ור' מתנייא בפי' הפלוגתא דשמואל ור''י. דלרבי יצחק לא פליגי אלא בשהערה בה כלומר דביאה גרועה זו שהיא בשוגג לא היתה אלא בהעראה אבל בא עליה ביאה גמורה ואפי' בשוגג כ''ע מודים שקנה לכל ור' מתניי' קאמר דלא פליגי אלא שבה עליה ביאה גרועה זו בעודה בבית אביה אבל אם הכניסה לביתו כ''ע מודים שקנאה לכל ואפילו בשוגג:
קנה כל הדברים. ואפילו בתרומה אוכלת מיד אם כהן היא. ובבבלי כולה פלוגת' דרב ושמואל היא:
בפרשה. בפרשת יבמין כדמפרש לירש כו' ולאסרה על אחיו בביאה זו ולקמיה מפרש אהי קאי:
קנה ולא חלק כו' מה קנה. לענין מאי:
הלכה: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת כול'. אַלְמָנָה לֹא יִקָּח. יָכוֹל אֲפִילוּ אוֹנֶס. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. יָכוֹל אֲפִילוּ הֶעֱרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְאוֹנְסִין. לֹא יָחִיל וְלֹא יְחַלֵּל. אֲפִילוּ בְהֶעֱרָייָה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בִּשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. אִי מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִשְׁאָר כָּל הַעֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד מַמְזֵר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד יְהֵא מַמְזֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. לֵיידֶה מִילָּה אִתְמַר חָלָל. לֹא דְמַמְזֵר רוֹב מִן הֶחָלָל. אָתָא רִבִּי בּוּן בַּר בִּיסְנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לְקִיחָה בְּשׁוֹמרֶת יָבָם. מַה לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֶרֶת יָבָם עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד כָּשֵּׁר. אַף לְקִיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר וְהַוְולָד כָּשֵּׁר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַייָב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה חַייָב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַייָב מִשּׁוּם מְחַלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אלמנה לא יקח כתיב יכול אפי' אנס. האי אפי' אמיעוטא קאי כלומר יכול מדכתיב לא יקח לשון אישות דלא הקפידה התורה אלא שלא ישאנה אבל אנס לא דלא פסלה בביאת אונס:
ת''ל לא יחלל. מדלא כתיב לא יחול כדמסיק:
יכול אפילו הערה. דמיעט' הכתוב דלאו קיחה מיקרי:
ת''ל לא יחול. ה''ל למיכתב וכתיב ולא יחלל לרבות אפי' באונסין ואפי' בהעריי' דעובר בלאו ופוסלה:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע דיליף העראה נמי מריבויא דלא יחלל:
כר' ישמעאל. אבל לר''י נפקא לי' מדרשא אחרינא כדתני ר''י כו':
ונא' להלן לקיחה.בשאר כל העריות. בחייבי כריתות ואשה אל אחותה לא תקח:
מה לקיחה כו'. כדיליף בבבלי נ''ד דהוקשו כל העריות לנדה בהערא' אף לקיחה כו' וכן אמרי' בבבלי כר''י חייבי לאוין דכהונ' אתי' קיחה קיחה:
אי מה לקיחה שנאמר. בחייבי כריתות הולד ממזר ונימא נמי בח''ל דכהונה דהולד ממזר:
ומשני ר' יוסי ליידא מילה כו'. כלומר דא''כ לאיזה דבר איצטריך הכתוב לומר ולא יחלל אם הילד ממזר:
לא דממזר רוב. גדול איסורו מן החלל בתמי' והא אפילו ממזר הוא אלא מדכתיב לא יחלל ללמד דחללין הוא עושה ולא ממזרות:
אתא ר' בון. ואמר דמהכא ילפינן ג''ש ושמעינן דאין הולד ממזר:
לקיחה בשומרת יבם. יבמה יבא עליה ולקח' דרשינן ולקחה לו ולא לאיש אחר. א''נ איבמה ליבם קאי דמה לקיחה שנאמר בשומרת יבם דהמערה כגומר וקנאה כדיליף בבבלי ביאה ביאה מחייבי לאוין דקהל לא יבא ממזר ומה התם הולד כשר אף חייבי לאוין דכהונה המערה כגומר והולד כשר. וללישנא קמא דמפרשינן אתי' הא כרבנן בפ''ק דאין ממזר מיבמה:
דא''ר בא בר ממל כו'. כלומר וכדר' אבא דאמר לעיל באלמנה לכ''ג הערה בה כו' חייב משום מחלל זרעו דאלמא דחלל הוא עושה ולא ממזר:
משנה: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ פְסוּלוֹת אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין פָּסַל וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ממזרת כו'. לאו אפסולה לכהונה קאי אלא למילקי עלי' האי ישראל בהעריי' ובביאה שלא כדרכה איירי:
וגרושה. נמי אם היא בת כהן מיפסלא בהך ביאה מתרומה דבי נשא:
או פסולות לכהונה. כגון אלמנה לכ''ג כו' פסלה לכהונה משום זונה ואע''פ שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה פסולה הוא לכהונה כדאמרינן לעיל סוף פ''ג:
מתני' וכן הבא על אחד מכל העריות. באחת מכל ביאות הללו:
מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. נִרְאִין הַדְּבָרִים. אִם הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בְחַיֵּי בַעֲלָהּ אוֹכֶלֶת. וְאִם לָאו אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא אָֽכְלָה אוֹכֶלֶת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. 35b אֲפִילוּ נִרְאֵית לֶאֱכוֹל. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לִשְׁמוּאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל פִּיקַּחַת שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם. אִם הָיָה פִּיקֵחַ אוֹכֶלֶת. חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. בַּת יִשְׂרָאֵל פִּיקַּחַת שֶׁנִּתְאָֽרְסָה לְכֹהֵן פִּיקֵּחַ. לֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ לְחוּפָּה שֶׁלְּנִישּׂוּאִין עַד שֶׁיֶּחֱרַשׁ הוּא אוֹ עַד שֶׁנִּתְחָֽרְשָׁה הִיא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם אֲפִילוּ חֵרֵֵשׁ אוֹכֶלֶת. בְּזֶה יִיפֶּה כוֹחַ הַיָּבָם מִכּוֹחַ הַבַּעַל. שֶׁהַיָּבָם חֵרֵשׁ מַאֲכִיל וְהַבַּעַל חֵרֵשׁ אֵינוֹ מַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
בזו יפה כח היבם. דמאכיל ואפי' לא אכלה מעיקרא וטעמא דלא גרע ביאת חרש מביאת שוגג ורחמנא רביי' ליבם. ובבבלי מתרץ לה ללישנא קמא אפילו לשמואל:
בת ישראל פיקחת כו'. וכן מייתי לה ברייתא זו שם לסיוע לרב דקאמר כר''י:
חרשת. אשת חרש:
אם היתה פיקחת. כלומר אשת פיקח מעיקרא ואכלה בחיי בעלה אוכלת ואע''ג דביאת יבם החרש ביאה גרועה היא הואיל ובחיי הבעל אכלה:
מת ונפלה לפני היבם. אפילו הוא חרש אלא שנפלה מן הפיקח כדמסיק:
מתני' כו'. דתני' כוותי' דשמואל וכוותי' דר' יוחנן כדמפרש ואזיל:
אפי' נראית לאכול. כגון שהגיע זמן שנותנין לבתולה כו' כדאמרינן בכתובות ומת דאוכלת עכשיו בביאה גרועה:
ואם לאו. כגון שמת מן האירוסין דלא אכלה עדיין אינה אוכלת בביאה גרועה. וכן אמר בבבלי דמן האירוסין פליגי:
בחיי בעלה. ומשמת בטל קנינו ופסקה מלאכול אוכלת עכשיו דקניה בביאה זו הועיל ובחיי בעל אכלה:
מהו שתאכל בתרומה. בביאה גרועה ומשום דלעיל סתמא קאמר ר' יוחנן קנה בכל הדברים ויש לומר דלענין ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה קאמר אבל לא לתרומה הילכך מפרש פלוגתייהו הכא בהדי' לענין תרומה וכ''כ התוס' שם ד''ה מן הנשואין דזימנן שהיא כאשתו לכל דבר ולא אכלה בתרומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source